הגופה שזוהתה אינה שייכת למבוטח ובהתאם התובעת אינה זכאית לתגמולי ביטוח

בעלה של התובעת, מר ויטלי פיליפנקו (להלן: "המבוטח") בוטח במסגרתה של פוליסת ביטוח חיים הכוללת כיסוי ביטוחי במקרה פטירה, אשר תחילתה בחודש 5/01.
בחודש 7/02 פנתה התובעת, ילנה פיליפנקו (להלן: "התובעת"), בדרישה לקבלת תגמולי הביטוח מכוח הפוליסה בגין פטירתו של המבוטח.
לטענתה, נפטר המבוטח בהרי אורל ברוסיה בחודש 4/02, כאשר עם קבלת הבשורה על פטירתו טסה התובעת מישראל לרוסיה.
עם הגעתה לרוסיה פגשה היא, לטענתה, באדם בשם מיכאל אשר מסר לה כי המבוטח נפטר כשלושה שבועות טרם הגעתה וכי גופתו של המבוטח נשרפה, לאחר שזוהתה על ידו.

במסגרת פסק דינו קיבל בית המשפט את טענתה של הנתבעת לפיה הגופה שזוהתה אינה שייכת למבוטח וזאת בהסתמך, בין היתר, על הנתונים הבאים:
א. הפוליסה הופקה עם כיסוי ביטוחי נוסף לאובדן כושר עבודה, כאשר כיסוי זה בוטל וסכום הכיסוי הביטוחי למקרה פטירה הוגדל באופן משמעותי ופי עשרים!, כל זאת בסמוך לנסיעתו של המבוטח לחו"ל.
ב. התובעת, בניגוד מוחלט לעובדה כי עדותו של מיכאל חשובה היא, לא דאגה להביאו לעדות בפני בית המשפט.
ג. בניגוד לתובעת, השלימה הנתבעת את החסר והביא את מיכאל לעדות, אשר במסגרת חקירתו הצהיר, בין היתר, כי לא הכיר את המבוטח באופן אישי וכי זיהה הוא, יחד עם אדם נוסף (אשר גם שמו מיכאל), גופה אשר דומה למבוטח. עוד הוסיף וציין כי על מנת לחסוך בעלויות קבורה הוחלט על שריפת הגופה.
ד. למעשה, מסמכי הפטירה של המבוטח הוצאו על בסיס זיהויו ועדותו הבלעדיים של מיכאל.
ה. מתיקי המשטרה והפרקליטות ברוסיה, הוצאה תמונתה של אותה גופה אשר זוהתה כמבוטח, כאשר במסגרת חקירתה הצהירה התובעת כי זו אינה גופת המבוטח.
ו. כמו כן, מהמסמכים הקיימים בתיקים אלו אף עלה כי הגופה שנשרפה שייכת בכלל להומלס אשר נמצא בתוך מחסן אשר שימש למגורים ולא ברחוב (אף זאת בניגוד לעדותה של התובעת).

כאמור לעיל, על בסיס נתונים אלו ונתונים נוספים אשר עלו במסגרת חקירת העדים, קבע בית המשפט כי "מאחר ומתברר כי מיכאל זיהה אדם שאינו ויטלי, נשמט הבסיס מתחת לזיהוי ומתחת לתביעה גם יחד".

בנסיבות אלו הורה בית המשפט על דחיית התביעה, תוך חיוב התובעת בשכ"ט עו"ד של הנתבעת ע"ס של 35,000 ₪ בצירוף מע"מ והוצאות משפט.

[להורדת פסק הדין המלא]